<h1>שו"ת הרשב"א החדשות סימן ל"ה</h1>
<h2>דף יד.</h2>
עוד קשיא לי מאי האי דמשני (יומא ו' ע"ב) שמא תמצא אשתו ספק נדה, נדה ודאית הל"ל, כגון שנמצא על שלה וסת, ונדתה עליו כדקי"ל טמאין וחייבין בקרבן, ואי אמרת... [דמילת'] אגב אורחיה קמ"ל, דבספק נדה נמי נדתה עליו למיחש מספק, הא בדוכתא שמעי לה בהדיא ממתניתין, והכא ה"ל לאלומי טעמא דפרישת ביתו כל מה דמצי לאלומי ליה. שמעתי בשם החכם הגדול ר' יונה י"א בכה"ה רבי יוסף ז"ל דנקט ספק נדה משום דשכיח טפי, דשיעור ותס הוא מילתא דלא שכיחא היא, אע"ג דליכא ביניהו נמי אלא שיעורא זוטא, דהיינו כדי שתרד מן המטה ותדיח פניה כדאיתא במתניתין בהדיא, מ"מ הכי שכיח טפי, שהוגד לך ושמעת וערב לך. ואי בתר שיעורא רבא אזיל מר, שיעורא דנדה ודאית סגי טפי משיעורא דספק נדה, שהרי בנמצא על שלו אפילו לאחר זמן טמאין וחייבין בקרבן, מה שאין כן בספק נדה, כדאיתא במתניתין, אלא דאגב חורפיה לא דק. ואומר אני דלספק נדה חיישינן דקילא ליה ודילמא אגב דחביבא ליה עבודה לכהן מקרי ועביד דלספיקא לא חייש שהרי כהן שעבד בבגדי חול אגב חביבותיה מקרו עבדי (יומא כ"ד ע"ב), ולודאי נדה ליכא למיחש, דחמירא ליה וממנע ולא עביד, וכבר כהן אחר מתוקן תחתיו. ולא ידעתי מה ראה הרמב"ם ז"ל להזכיר בספר עבודה שלו (פ"א מעבודת יוה"כ ה"ג) שמא תמצא אשתו נדה, ולא כתב ספק נדה כדאיתא בגמרא, ומעולם לא ראינוהו שפירש מדרך הגמרא אפילו כמלא נימא.
ושמעתי שהוקשה לך אמאי שנינן בגמרא דהיינו טעמא דפורש מביתו משום דתנן במתניתין (יומא י"ד ע"א) כל שבעת הימים הוא זורק ומקטיר וכו', ואם אינו פורש מביתו לא מצי עביד עבודה, דה"ל בעל קרי וצריך טבילה והערב שמש. וניחא לך דדילמא אחר תמיד של בין הערבים טביל ועביד הערב שמש. ואע"פ שאין דבריך צריכים חזוק, מצאתי לך סיוע בגמרא דכל שבעת הימים זורק את הדם וכו' דאמר אביי אפילו תימא רבי עקיבא, דעביד עבודה כוליה יומא לפנינו מזו עליה וטביל ועביד הערב שמש, ונכון הוא. אבל דעת תלמידך נוטה דטפי עדיף לשנויי דלא הוה מצי למימר הכי דפורש מביתו משום דזורק ומקטיר בכל היום וכו', דמאי דאמור רבנן דכל שבעת הימים הוא זורק ומקטיר לאו מקרא נפקא לכלהו ולאו הלכתא גמירי לה ותקנתא דידהו היא, והוה תלי תניא בדלא תניא, דהא אמצות עונה מפקיד דאורייתא והא תקנתא דרבנן היא, ולהכי מהדר תלמודא אטעמא דלהכי פורש מביתו משום דחששו רבנן דילמא אתי לידי ספק נדה ולא מצי עביד עבודה כלל, ותקנת חכמים כגון זו שומעין לה אע"ג דלא מקיים מצות עונה, שזה סייג לתורה, ושנויא דשנין דמצוה בכ"ג ולא בסגן שנויא היא, דהא לרבי עקיבא דאמר טהור שנפלה עליו הזאה טמאתו לא חיישינן אם אינו זורק ומקטיר כל שבעה הימים, כדאמר רב חסדא בגמרא מתניתין דלא כרבי עקיבא וכו', כדאיתא לקמן. (...)
<h2>דף נט:</h2>
עוד קשיא לי מאי האי דמשני (יומא ו' ע"ב) שמא תמצא אשתו ספק נדה, נדה ודאית הל"ל, כגון שנמצא על שלה וסת, ונדתה עליו כדקי"ל טמאין וחייבין בקרבן, ואי אמרת... [דמילת'] אגב אורחיה קמ"ל, דבספק נדה נמי נדתה עליו למיחש מספק, הא בדוכתא שמעי לה בהדיא ממתניתין, והכא ה"ל לאלומי טעמא דפרישת ביתו כל מה דמצי לאלומי ליה. שמעתי בשם החכם הגדול ר' יונה י"א בכה"ה רבי יוסף ז"ל דנקט ספק נדה משום דשכיח טפי, דשיעור ותס הוא מילתא דלא שכיחא היא, אע"ג דליכא ביניהו נמי אלא שיעורא זוטא, דהיינו כדי שתרד מן המטה ותדיח פניה כדאיתא במתניתין בהדיא, מ"מ הכי שכיח טפי, שהוגד לך ושמעת וערב לך. ואי בתר שיעורא רבא אזיל מר, שיעורא דנדה ודאית סגי טפי משיעורא דספק נדה, שהרי בנמצא על שלו אפילו לאחר זמן טמאין וחייבין בקרבן, מה שאין כן בספק נדה, כדאיתא במתניתין, אלא דאגב חורפיה לא דק. ואומר אני דלספק נדה חיישינן דקילא ליה ודילמא אגב דחביבא ליה עבודה לכהן מקרי ועביד דלספיקא לא חייש שהרי כהן שעבד בבגדי חול אגב חביבותיה מקרו עבדי (יומא כ"ד ע"ב), ולודאי נדה ליכא למיחש, דחמירא ליה וממנע ולא עביד, וכבר כהן אחר מתוקן תחתיו. ולא ידעתי מה ראה הרמב"ם ז"ל להזכיר בספר עבודה שלו (פ"א מעבודת יוה"כ ה"ג) שמא תמצא אשתו נדה, ולא כתב ספק נדה כדאיתא בגמרא, ומעולם לא ראינוהו שפירש מדרך הגמרא אפילו כמלא נימא.
ושמעתי שהוקשה לך אמאי שנינן בגמרא דהיינו טעמא דפורש מביתו משום דתנן במתניתין (יומא י"ד ע"א) כל שבעת הימים הוא זורק ומקטיר וכו', ואם אינו פורש מביתו לא מצי עביד עבודה, דה"ל בעל קרי וצריך טבילה והערב שמש. וניחא לך דדילמא אחר תמיד של בין הערבים טביל ועביד הערב שמש. ואע"פ שאין דבריך צריכים חזוק, מצאתי לך סיוע בגמרא דכל שבעת הימים זורק את הדם וכו' דאמר אביי אפילו תימא רבי עקיבא, דעביד עבודה כוליה יומא לפנינו מזו עליה וטביל ועביד הערב שמש, ונכון הוא. אבל דעת תלמידך נוטה דטפי עדיף לשנויי דלא הוה מצי למימר הכי דפורש מביתו משום דזורק ומקטיר בכל היום וכו', דמאי דאמור רבנן דכל שבעת הימים הוא זורק ומקטיר לאו מקרא נפקא לכלהו ולאו הלכתא גמירי לה ותקנתא דידהו היא, והוה תלי תניא בדלא תניא, דהא אמצות עונה מפקיד דאורייתא והא תקנתא דרבנן היא, ולהכי מהדר תלמודא אטעמא דלהכי פורש מביתו משום דחששו רבנן דילמא אתי לידי ספק נדה ולא מצי עביד עבודה כלל, ותקנת חכמים כגון זו שומעין לה אע"ג דלא מקיים מצות עונה, שזה סייג לתורה, ושנויא דשנין דמצוה בכ"ג ולא בסגן שנויא היא, דהא לרבי עקיבא דאמר טהור שנפלה עליו הזאה טמאתו לא חיישינן אם אינו זורק ומקטיר כל שבעה הימים, כדאמר רב חסדא בגמרא מתניתין דלא כרבי עקיבא וכו', כדאיתא לקמן. (...)
<h2>דף סו.</h2>
עוד קשיא לי מאי האי דמשני (יומא ו' ע"ב) שמא תמצא אשתו ספק נדה, נדה ודאית הל"ל, כגון שנמצא על שלה וסת, ונדתה עליו כדקי"ל טמאין וחייבין בקרבן, ואי אמרת... [דמילת'] אגב אורחיה קמ"ל, דבספק נדה נמי נדתה עליו למיחש מספק, הא בדוכתא שמעי לה בהדיא ממתניתין, והכא ה"ל לאלומי טעמא דפרישת ביתו כל מה דמצי לאלומי ליה. שמעתי בשם החכם הגדול ר' יונה י"א בכה"ה רבי יוסף ז"ל דנקט ספק נדה משום דשכיח טפי, דשיעור ותס הוא מילתא דלא שכיחא היא, אע"ג דליכא ביניהו נמי אלא שיעורא זוטא, דהיינו כדי שתרד מן המטה ותדיח פניה כדאיתא במתניתין בהדיא, מ"מ הכי שכיח טפי, שהוגד לך ושמעת וערב לך. ואי בתר שיעורא רבא אזיל מר, שיעורא דנדה ודאית סגי טפי משיעורא דספק נדה, שהרי בנמצא על שלו אפילו לאחר זמן טמאין וחייבין בקרבן, מה שאין כן בספק נדה, כדאיתא במתניתין, אלא דאגב חורפיה לא דק. ואומר אני דלספק נדה חיישינן דקילא ליה ודילמא אגב דחביבא ליה עבודה לכהן מקרי ועביד דלספיקא לא חייש שהרי כהן שעבד בבגדי חול אגב חביבותיה מקרו עבדי (יומא כ"ד ע"ב), ולודאי נדה ליכא למיחש, דחמירא ליה וממנע ולא עביד, וכבר כהן אחר מתוקן תחתיו. ולא ידעתי מה ראה הרמב"ם ז"ל להזכיר בספר עבודה שלו (פ"א מעבודת יוה"כ ה"ג) שמא תמצא אשתו נדה, ולא כתב ספק נדה כדאיתא בגמרא, ומעולם לא ראינוהו שפירש מדרך הגמרא אפילו כמלא נימא.
ושמעתי שהוקשה לך אמאי שנינן בגמרא דהיינו טעמא דפורש מביתו משום דתנן במתניתין (יומא י"ד ע"א) כל שבעת הימים הוא זורק ומקטיר וכו', ואם אינו פורש מביתו לא מצי עביד עבודה, דה"ל בעל קרי וצריך טבילה והערב שמש. וניחא לך דדילמא אחר תמיד של בין הערבים טביל ועביד הערב שמש. ואע"פ שאין דבריך צריכים חזוק, מצאתי לך סיוע בגמרא דכל שבעת הימים זורק את הדם וכו' דאמר אביי אפילו תימא רבי עקיבא, דעביד עבודה כוליה יומא לפנינו מזו עליה וטביל ועביד הערב שמש, ונכון הוא. אבל דעת תלמידך נוטה דטפי עדיף לשנויי דלא הוה מצי למימר הכי דפורש מביתו משום דזורק ומקטיר בכל היום וכו', דמאי דאמור רבנן דכל שבעת הימים הוא זורק ומקטיר לאו מקרא נפקא לכלהו ולאו הלכתא גמירי לה ותקנתא דידהו היא, והוה תלי תניא בדלא תניא, דהא אמצות עונה מפקיד דאורייתא והא תקנתא דרבנן היא, ולהכי מהדר תלמודא אטעמא דלהכי פורש מביתו משום דחששו רבנן דילמא אתי לידי ספק נדה ולא מצי עביד עבודה כלל, ותקנת חכמים כגון זו שומעין לה אע"ג דלא מקיים מצות עונה, שזה סייג לתורה, ושנויא דשנין דמצוה בכ"ג ולא בסגן שנויא היא, דהא לרבי עקיבא דאמר טהור שנפלה עליו הזאה טמאתו לא חיישינן אם אינו זורק ומקטיר כל שבעה הימים, כדאמר רב חסדא בגמרא מתניתין דלא כרבי עקיבא וכו', כדאיתא לקמן. (...)
